יום שני, 17 ביוני 2024

בנוגע לעצירת המימון לבני הישיבות על ידי בג"ץ. 

מה שמדהים שכל כך קל וכיף ונוח להתגולל על החרדים שלא מתגייסים. זה פותר המון בעיות להמון מגזרים.


1.
ההתנהלות של השמאל מאוד דומה להתנהלות של הגויים מול היהודים.
תמיד היהודים אשמים. כי הם מוצלחים, חכמים, יפים.

השמאל נרקב, אחוזי הגיוס אצלו נמוכים מאוד מאוד (שמעתי איזה אחד מפורסם מהשמאל, שהסביר שמבחינתו היה מעדיף לגור בברלין או משהו, ואם המצב פה יחמיר זה מה שהוא יעשה... אז ברור שבנאדם כזה, הילדים שלו לא ילכו להתגייס ולסכן את חייהם).

2.
יאיר לפיד וליברמן נרקבים באופוזיציה, וגם גדעון סער שחולם להיות ראש ממשלה רואה שלא משנה מה הוא עושה - אין לו סיכוי. אז אם הם מטמטמים את המוח בעד הגיוס - הם מנסים להישאר רלוונטיים. כי מה לעשות, ממש קל לעצבן ככה את המצביעים שלך ולהגיד להם: אם לא תצביעו לי - הבנים שלך ימותו בקרבות והחרדים לא.

3.
הבג"ץ. מחפש מקום להראות שהוא קובע את סדר היום במדינה - ומצליח.



משום מה לא מדברים על זה, אבל כל הטלטלה של חוק הגיוס כבר אולי 5 שנים, מגיעה בגלל שופטת אחת, דורית בייניש.

היא הייתה נשיאת העליון, וחיפשה להשאיר חותם כשהיא פורשת.
אז, מה הפסק האחרון שהיא השאירה כאשר עזבה את תפקידה? ביטול חוק טל... מתנת פרידה...

ממש כמו צוררי ישראל בכל הזמנים, שחיפשו איך להיצרב בתודעה, ולכן בקטע ציני וקר ניסו להצר ליהודים בשיטות חדשות.

4.
וגם מפגיני קפלן יודעים, שיוקר המחיה לא כל כך מלעיט ומלהיט את ההמונים, ואת ההפגנות על "הדמוקרטיה" הם כבר מיצו, ומשפחות החטופים כבר התנערו מרונן צור שעשה להם נזק עצום, אז מה נשאר? להכות בחרדים שלא מתגייסים... זה תמיד תופס...


אז יש פה שילוב אינטרסים נדיר, ולאף אחד מהם אין מה להפסיד. בדיוק כמו בגלות. כל מי שרצה יכל להכות ביהודים או להאשים אותם במגיפות וצרות ובמציאות כלכלית קשה. אין לזה שום מחיר. זה בחינם.

בדיוק כמו בגלות, היהודים ידעו שהשם שולח את הצרות, לא איוון.
גם פה צריך לזכור, שזה לא השמאל או בייניש או ליברמן. זה ה' שרוצה לגבש אותנו חזק חזק סביב התורה.

עוד נקודה למחשבה שהולכת איתי הרבה. מה חשבו היהודים בסעודת אחשוורוש? 
מסתמא: הנה מכבדים אותנו, מביאים אוכל כשר, אנחנו סוף סוף מקובלים וכמו כולם, עוד אומה בין כל האומות החוגגות במשתה הגדול. ואז הגיע הפיצוץ הגדול, והם הרגישו איך כל הגויים סביבם מחדדים חרבות ומחכים בקוצר רוח לי"ג אדר כדי לרצוח אותם בכל המדינות.

אז להבדיל,
גם אנחנו ניסינו לשכנע את עצמנו שאנחנו לא כאלו קיצונים, ו"הם" (החילונים הנאורים) לא כל כך שונאים אותנו, ואם רק נעשה ככה ונלבש ככה ונגיד ככה ולא נדיר נשים, אזיי יאהבו אותנו ונהיה עוד מגזר במדינת ישראל. לא הכלב המצורע שכולם יורדים עליו.

והנה, מה קורה? בזכות בג"ץ ומיארה וחבר מרעיה, כולנו נדחפים חפויי ראש בחזרה "לגבולות הגטו". ללא לגיטימיים. לבעיתיים. לכאלו שאשמים בכל הצרות של המדינה. אני בטוח שגם "החרדי הכי חדש", ש 90% מהחברים שלו בכלל חילונים באינסטגרם, פתאום מבין שהוא שנוי, שהכוחות של השמאל והחילוניות החשוכה והגזענית שונאים שונאים אותו, וברגע שיש להם ניצוץ הכי קט הם שוכחים כמה הוא נחמד ומצחיק ומתעצבנים למה הוא לא מתגייס...

עד לפה.

 יש לי תובנה מעניינת.

הגעתי אליה אחרי ששמעתי איך צ'רצ'יל נתן הוראה להטביע את הצי הצרפתי שעגן ליד אלג'יריה, רגע לאחר כניעת הצרפתים לגרמנים. למרות הקושי הרגשי הנוראי, שהרי שבועיים קודם הם היו החברים הכי טובים, ולחמו יחד נגד הגרמנים.

צ'רצ'יל ידע אם הוא יהיה נחמד, הגרמנים ייאלצו את הצרפתים להשתמש בצי שלהם - נגדו. ובזכות המעשה הזה כל העולם הבין שצ'רצ'יל באמת רציני ונחוש, ופניו למלחמה "על כל הקופה" מול הנאצים הארורים. כתוצאה מכך, בין היתר, גם ארה"ב החלה לספק לבריטים נשק.

והנה התובנה!
אולמרט באמת רצה למחוק את חיזבאללה בתשס"ז - 2006. אמנם הוא יצא לחלוטין לא מוכן למלחמה והצבא המהולל שלנו היה ממש במצב מביך ובזיוני, אבל חיזבאללה הרגיש את הרצינות של אולמרט ולכן התחנן להפסקת אש אחרי 33 יום. הוא הבין שהמטרה של אולמרט היא לפורר אותם ולאבד אותם כליל מהעולם.

לעומתו, אתם ואני יודעים שביבי אף פעם לא התכוון למחות את חמאס, אל רק שיהיה שקט שם...

מבחינתו שיהיה סבב לחימה פעם בשנתיים לנצח נצחים, והכל בסדר.

גם חמאס הארורים יודעים את זה, ולכן למרות שביבי נגרר בעל כורחו למלחמה אמיתית וארוכה איתם, ולמרות ההצלחות הצבאיות המדהימות וההרס המטורף שהצדיקים הקדושים והטהורים של עם ישראל עושים שם, ולמרות כל ההצהרות של ביבי על כך שהמטרה היא למחוק את חמאס, הם חושבים שהוא רוצה בסוף לסגור איתם עסקה... ולכן הם גוררים רגליים ומציבים תנאים הזויים. מאומץ חוצפה וטמטום גם יחד.

התוצאה שאולמרט הביא שקט ל 18 שנה, וביבי נסחב למלחמה שאף אחד לא יודע איך יוצאים ממנה.

תובנה: אם אתה אמיתי וכנה ומאמין במה שאתה אומר, לא משנה איך תגיד את זה - מי שמולך יידע את זה. ואם אתה לא, ובכן, מי שמולך יידע שאתה לא. לא יעזור כלום...


יום שני, 5 בפברואר 2024

שבט תשפ"ד. ערב מלחמה בצפון, עשרות אלפי מפוני מישובי עוטף לבנון, מאבקים בין פוליטקאים ודיווחים על עסקה קרובה

מסופר על בחור שהצליח ברחמי הבורא לצאת חי מאיימי מלחמת העולם השניה.

לאחר שנים, כשהיה כבר נשוי, מנסה לחיות למרות הטראומות והזכרונות הנוראים שליוו אותו, קיבל פתק מרגש:

מכתב שכתבו לו הוריו, ימים טרם פרוץ המלחמה. 


כמה מרגש! ד"ש מהעולם שהיה ונחרב! מי יודע, תמה ניצול השואה, מה כתוב במכתב... אילו סודות ומסרים לדורות הבאים...

בלב נרגש ובלב הולם, כמעט נופל על רגליו, פתח היהודי את המכתב, קמט אחר קמט, ושם מצא כתוב:

כשאתה חוזר לשבת מהישיבה, תקנה 3 זנבות דג מלוח, לא רק שניים.



איזה הפסד! זה כל מה שנשאר מהם? 2 זנבות של דג מלוח?

ואם יש ארכיון שאכישהו נשמר, עוד מלפני 13 שנה, מה יש בו? הגיגים על מק, על ספק כשר, על חברות סלולר...

אי אי אי.


יש שיר של אהרן רזאל על הפסוק: כי איך אעלה אל אבי, והנער איננו איתי.

כלומר, איך אעמוד לפני בית דין של מעלה, כאשר ה"נער", התומה, היושרה, הטהרה - אינם איתי...


עם ישראל שרוי בצער, ימים נוראים ושחורים.

מחבלים רצחו בנו מעל 1400 יהודים, בבוקר יום השבת. באכזריות איומה ונוראה, שהלב אינו יכול להכיל והאוזניים ממאנות לשמוע. לקחו עימם עוד מאות בני ערובה, חלקם נרצחו בידיהם, חלקם מתו ברעב, כאן ועכשיו, בעצם הימים האלו. כמו בפוגרומי קישינב. יהודים מוכים, מעונים, מזי רעב.


הצבא מצא פה ושם במנהרות תחת הרצועה כלובים בהם אוכסנו האסירים. כמו אוגרים, כמו קופים. בכלובים.

אולי זרקו להם מעט מזון ומשקה, אולי לא.

שמעתי בתקשורת עדות של אחת החטופות שחזרה. ברוך השם לא פגעו בה ובגופה. היא מספרת שהייתה כלואה בבית פרטי של מחבל. והוא היה איתה בחדר ימים ולילות. לא גוער ממנה עין. אשתו שומרת עליו מאחורי הדלת לבל יעשה מה שיצרו חפץ.


סביר שהיא תישא עד יום מותה את התקופה הנוראה הזו, לא יעזור שום טיפול. כל עזרה רגשית-מקצועית-תרופתית, רק תסייע לה לצלוח, לשרוד, לחיות - ואולי טוב מאוד.

אבל את מה שנחקק בלב, אין להשיב...


ובימים אלו, בני ישראל ממשיכים למות. במסירות נפש למען עם ישראל, נכנסים לשטח המסוכן השורץ מחבלים שחייהם אינם שווים יותר מפרוטה בעיני עצמם, ויורים עליה מאוויר, מהיבשה ומפירים תחתיה.

ובעוד שהם נאבקים, נלחמים, שוכחים מהם חיים 'נורמליים' - מבחירתם הם! כמו אותה קבוצה חיילים שפורסם עליה כי לא התקלחה שבועיים ברצף, הרי עולם - קילומטרים ספורים משם - כמנהגו נוהג.

פוליטיקאים מקשקשים, עיתונאים מראיינים, כותבי רשומות מהגגים...

אי אי אי. 

כמה חובה עלינו בימים אלו, בתוך שגרת היום יום המטפסת עלינו כמו שרכים של גפן פוריה, להינתק מהרעש התקשורתי. להיצמדל עובדות הכאובות. למציאות הקשה בה נמצא עם ישראל. כאשר מעצמות העולם מנסות בכל כוחן לדחוק את רגלינו לפינה מאידך, תועים בתוכנו טוענים שזה לטובתנו מאידך, ותועים אחרים טוענים שצריך ללכת כנגדם ראש בראש... כאילו ואפשר בכלל... חחח.

ובתוך הרוח הנכאה, הטרדה הכספית של אחד חש, הלחץ והמתח, ישנה את התנועה הוותיקה של מלכות ישראל ומלכות יהודה. התנועה הרוצה להיפרד לשני ראשים בתוך עם ישראל. והשאגה שוב מפעפעת רועמת ולוחשת, ויש תחושה ברורה שחלקים מהעם פשוט לא מוכנים להסכין לחיות עם חלקים אחרים מהעם.

וזה בלבול של הגלות. כאילו שאם נתגבר על החלק השני ותהיה כאן מדינה כלבבנו - ייעלמו צרותינו ומכאובינו.

לא! לא!

רק כאשר ה' ירצה, הוא יניח לנו מכל אוייבנו האמיתיים.


בימים אלו, יותר מכל, מחזיקים אותי הכתבים של רבינו ר' נחמן מברסלב זיע"א. החיבור הישיר לרבונו של עולם. האמת הפשוטה הנוקבת ומשפריצה מהם.

ברור שגם צדיקי עליון טהורי דעת ולב, רבי כשרון וחוכמה, ימצאו עולמות שלמים להתענג עליהם בכתבי רבינו ר' נחמן. עמקות וחריפות גם יחד.

אך אני, בפשטותי, מתחזק מהעט מעט שמטפטף החוצה. קצת ליקוטי הלכות, קצת סיפורי מעשיות, התבודדות, תפילות, כיסופים.


וזה, באמת כבר שווה לכתוב. כדי שבע"ה נחיה ונשמח ומתוך בריאות הרווחה הרוחניות וגשמיות נציץ באתר הזה עוד 13 שנה, נשמח שכתבנו דברי טעם עם געגועים לבורא עולם. דברי אמת ותפילה.


השם יתברך,

אנא, הרם את קרן דוד עבדך. הקם לנו את בית המקדש, זכנו לראות את שובך לציון, את ביאת משיח צדקנו, את הרמת נס ישראל מעלה מעלה מעל האומות המצרים לנו.


שזכה לשבת בנחת ולפצח פיצוחים, לראות את אתה יתברך קולה את חיזבאללה כמו גרעינים פרסיים צולה, מפורר אותם. ממליח למזכרת.

השם ילחם לכם ואתם תחרישון!


וגם... וכיתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות.

בשלווה, ברוגע, בשמחה ו... במתיקות... בתים מלאים מתיקות.

ככה: